כשהשקט אינו מוחזק: משקט בינקות לתשוקה בבגרות

רינה להב, סקסולוגית מוסמכת ומטפלת מינית msw

https://notebooklm.google.com/notebook/298172f5-ba6a-41d7-a3c5-32de0367b85a?artifactId=22a41f0e-b1e2-4709-b78d-cdf27c74fbb1

פודקסט, כנסו לסטודיו ולחצו

תקציר

המאמר מציג מודל קליני להבנת ההבדל בין “שקט מת” לבין “שקט חי”, ואת האופן שבו חוויית שקט לא־מוחזק בינקות יכולה לעצב דפוסי ויסות, משיכה, מיניות ובחירת בני זוג בבגרות. מתוארת תינוקת שנולדה לסביבה שקטה אך דלת חיות, אשר נאלצה לפתח עולם פנימי עשיר כמנגנון ויסות ראשון. מנגנון זה ממשיך ללוות אותה בבגרות: היא נמשכת לגברים “חיים” ותנועתיים, מתקשה לשאת שקט יציב במיניות ובקירבה, וחווה גברים יציבים כ”משעממים” או מכבים. במאמר נבחנת ההבחנה בין שקט מת לשקט חי במערכות יחסים, השפעתה על מיניות, ונגזרות טיפוליות בעבודה עם יחידים וזוגות, לרבות נישואים לגבר “משעמם” והכשרת הקרקע למפגש עם שקט חי משותף.

1. מבוא: שקט גדול מדי לתינוק קטן מדי

תינוק אינו יודע להגדיר “דיכאון אחרי לידה” או “חוסר חיות אימהית”. הוא רק יודע לחוש:

• האם יש תנועה לעברי

• האם יש ניצוץ בעיניים

• האם השקט מלווה בנוכחות, או משאיר אותי לבד

במקרה המתואר, התינוקת נולדה לעולם שבו היה שקט רב:

פנים עדינות, קול רך, אך מעט מאוד חיות, תנועה ועוררות הדדית.

השקט לא היה מסוכן במובן הקלאסי של טראומה אקטיבית,

אך היה גדול מדי, ריק מדי, לא מוחזק.

במונחים של ויסות רגשי־מוקדם:

העצמי המתפתח נותר עם מעט מדי “brain-to-brain regulation” ועם הרבה רגעים של חוויה:

“אני לבד בתוך שקט”.

2. העולם הפנימי כווסת ראשון

כאשר אין מספיק חיות מבחוץ, מערכת העצבים של התינוק עושה את מה שהיא יודעת לעשות כדי לשרוד:

אם אין חיים מבחוץ – אני אייצר אותם מבפנים.

נוצר עולם פנימי עשיר:

דמיון, מחשבות, תנועה פנימית, סיפורים, חיות נפשית –

שמשמשים כ־ווסת ראשוני.

זה אינו “פגם” אלא פתרון הישרדותי יצירתי:

העולם הפנימי מציל את הנפש מחוויה של ריק ושקט בלתי־נשאים.

עם השנים, העולם הפנימי הופך ל:

• בית

• מקור עומק ורגישות

• מקור יצירה והבנה

  
  

  אבל גם ל:

• מקום שהעצמי נסוג אליו כשהחוץ מרגיש דל, שטוח או לא־מגיב

במצבי חירום (למשל מלחמה) המערכת תחזור דווקא אליו –

לא כסימן רגרסיה, אלא כבחירה חוזרת בפתרון ההישרדותי המוכר ביותר.

הציור מתאר איך תינוק שלא קיבל מספיק חיות מהעולם החיצוני –יוצר לעצמו עולם פנימי עשיר, צבעוני, מחיה ומנחם

3. משיכת־יתר לחיות: למה “גברים בעייתיים” מרגישים חיים

כשהאישה הזו גדלה והחלה לפגוש גברים,

הגוף שלה לא זכר את הסיפור – אלא את התחושה.

3.1 גבר יציב, שקט, “טוב”

• מעט תנודות רגשיות

• נוכחות אחידה

• מיניות יציבה, צפויה

• קשר רך, לא דרמטי

עבור רוב האנשים: זה משדר ביטחון.

אצלה: זה משחזר את אותו שקט ילדי לא־מוחזק.

החוויה הגופנית:

• כיבוי

• ירידת עוררות

• שעמום רגשי

• תחושת “אין ניצוץ”

היא אינה חווה “גבר משעמם” סתם,

אלא שקט שעמו נשארה לבד פעם.

3.2 גבר עם חיות כאוטית / תנועה רבה

גבר שנע–נעלם–חוזר,

גבר עם דרמה, חוסר יציבות, פערים רגשיים, חוסר ודאות –

הגוף מתרגם כ:

“הנה. יש חיים.”

תנועה חיצונית → הדלקה עצבית → חיות → עוררות מינית ורגשית.

המשיכה אינה ל”בעיה”, אלא לחיות כמשאב ויסות.

תנועה בחוץ מחייה את העולם בפנים.

מכאן נוצרת המשוואה הלא־מודעת:

אני נמשכת לחיות כי שקט מת היה בלתי נסבל לתינוקת שהייתי.

4. שקט מת לעומת שקט חי: הגדרה קלינית

כדי לעבוד עם דפוסים אלו בטיפול, חשוב להבחין בין שני סוגי שקט:

4.1 שקט מת

שקט שבו אין הדדיות ואין דופק בין־אישי.

מבחינה סנסורית־רגשית זה מרגיש:

• ניתוק

• היעלמות

• ריק

• היעדר תגובה

• אפאתיה

• “אין אותי”

זה שקט שלא מוחזק; התינוק/השותף נשאר לבד בתוכו.

4.2 שקט חי

שקט שבו יש נוכחות, חום ותשומת לב גם בלי הרבה מילים:

• מבט חי

• נשימה משותפת

• מגע עדין

• קשב

• תחושת “אני איתך” גם בשתיקה

זה שקט שמייצר חיים:

תוקף, הרגעה, עומק, יכולת להיות ביחד בלי להיעלם.

בקיצור:

שקט חי = שקט שמייצר חיים.

שקט מת = שקט שמכבה חיים.

5. השלכות על מיניות

הווסת הראשוני משפיע ישירות על דפוסי המיניות:

5.1 מיניות יציבה, רגועה, איטית

• מגע רך

• קצב צפוי

• קרבה מתוקה

• אינטימיות עדינה

אצל האישה המתוארת, זה עלול לעורר:

• ירידה בעוררות

• תחושת ריק

• תחושת “אין ניצוץ”

• ניתוק קל או דמיון פנימה

כלומר: מיניות של מנוחה נתפסת גופנית כ”חזרה לשקט לבד”.

5.2 מיניות עם תנועה, מתח וחוסר ודאות

• אסור־מעט

• נעלם–חוזר

• ריחוק רגשי לצד משיכה

• דינמיקה, הפתעה, דרמה

הגוף מגיב ב:

• הדלקה

• עוררות

• תשוקה

• חיות

מיניות המבוססת על התעוררות עובדת טוב יותר,

בעוד שמיניות המבוססת על מנוחה משותפת מאתגרת יותר.

5.3 נטייה “לדלג פנימה”

במיניות רגועה, העולם הפנימי מתעורר כווסת:

מחשבות, דימיון, הסטת קשב –

פחות נוכחות במפגש המיני עצמו, יותר חיות פנימית.

זה אינו “ליקוי”, אלא ביטוי של אותו מנגנון הצלה מוקדם.

6. נישואים לגבר “משעמם”: שקט מת או שקט חי?

בקליניקה, מטופלות רבות מתארות נישואים לגבר “משעמם”.

האתגר הטיפולי הוא להבחין:

1. האם מדובר בגבר יציב, רגוע, בעל שקט חי (פוטנציאל לחיות משותפת)?

2. או בגבר מנותק, אפאתי, בעל שקט מת (היעדר קשר, היעדר דופק נפשי)?

6.1 שקט חי אצל בן זוג

• נוכחות יציבה

• הקשבה אמיתית

• יכולת להגיב, גם אם לא דרמטית

• מוכנות ללמוד רגשות

• פוטנציאל לתנועה הדדית

כאן, נישואים ל”גבר משעמם” יכולים להפוך לנישואים מלאי חיות —

אם יעבדו על פיתוח חיות, הבעה ומיניות שיש בה תנועה עדינה.

6.2 שקט מת אצל בן זוג

• ניתוק מתמשך

• היעדר סקרנות לגבי עולמה הפנימי

• כמעט אין תגובתיות רגשית

• מיניות כבויה או טכנית

• תחושת “אני לבד גם כשאנחנו נשואים”

כאן, ללא שינוי עמוק מצדו,

הנישואים נשארים מרחב של שקט מת,

ולא “שקט חי” שאפשר לחיות בתוכו.

7. ההקשר של חירום ומלחמה: חזרה לווסת הראשון

במצבי חירום (למשל מלחמה),

המערכת חוזרת כמעט אוטומטית ל־ווסת הראשון:

• העולם הפנימי

• הדמיון

• ההסתגרות הנפשית

זה נראה כאילו “חזרתי אחורה”,

אבל למעשה מדובר ב־חזרת־יתר למנגנון הישרדות עתיק שעבד היטב בעבר.

המשמעות הטיפולית:

אין טעם להילחם בו, אלא לתווך אותו:

• להכיר בו כמשאב

• ללמד תנועה דו־כיוונית: פנימה–החוצה

• להכניס גם לשם דימויים של שקט חי (מבט, יד, נוכחות)

8. נגזרות טיפוליות

8.1 עם המטופלת

• נרמול העולם הפנימי כווסת מציל, לא “הבעיה”

• עיבוד חוויית השקט הילדי שלא נשאוה איתה

• בניית ייצוג של שקט חי: מישהו שנמצא איתה בדממה

• תרגול חווייתי של שהייה משותפת בשקט מווסת (מקום בטוח, דמיון מודרך, EMDR, EFT)

• אבחנה עדינה בין משיכה לחיות כאוטית לבין חיפוש חיות בטוחה

8.2 עם זוגות

• מיפוי: האם בן הזוג מביא שקט חי או שקט מת?

• עבודה עם בני זוג “שקטים” על פיתוח תגובתיות, חום ותנועה רגשית קטנה

• בניית מיניות שמשלבת יציבות + תנועה עדינה (גלים, שינויי קצב, קשר עין, נשימה משותפת)

• בירור עם המטופלת:

  
  

  “אם הייתי מבטיחה לך שהוא יכול ללמוד חיות – האם היית רוצה אותו?”

  תשובה של “כן” מצביעה על פוטנציאל; “לא” מצביע על חוסר התאמה עמוק.

המאמר מציג הבנה חדשה של עולם פנימי עשיר לא כפתולוגיה, אלא כפתרון נוירוביולוגי-רגשי שנולד מתוך ניסיון לשאת שקט ילדי שלא היה מוחזק. הוא מציע לראות את המשיכה לגברים “חיים” ואף כאוטיים לא כבחירה בעייתית, אלא ככמיהה לחיות במקום שהרגיש בעבר דל וריק. הוא גם מזמין להתבונן מחדש בנישואים לגבר “משעמם” ולברר האם מדובר בשקט חי שניתן להחיות או בשקט מת שמכבה את העצמי.

הבחנה זו בין שקט חי לשקט מת מאפשרת להבין לעומק דפוסי משיכה ומיניות, למקם את העולם הפנימי בהקשרו המדויק, ולכוון טיפולית לבניית מרחבים של שקט חי משותף – כזה שבו האדם אינו נעלם, אלא סוף־סוף יכול לנוח בתוך קשר מבלי להישאר לבד