חור המנעול

מספרים שבקצה היער, במקום שבו השביל נעשה צר והעצים קרבו זה לזה עד שכמעט הסתירו את השמיים, עמדה דלת ישנה. לא הייתה זו דלת מפוארת או יוצאת דופן, ולא היה בה דבר שהיה מושך את העין ממבט ראשון. רוב האנשים חלפו על פניה מבלי להקדיש לה מחשבה נוספת, כאילו הייתה עוד חלק מן הנוף.

אלא שמי שבמקרה עצר לרגע והתקרב אליה, גילה דבר מוזר.

מאחורי הדלת לא נשמעו קולות. לא צחוק, לא בכי, לא לחישות ולא מוזיקה. ובכל זאת הייתה תחושה ברורה שמשהו קיים שם. לא משהו שניתן לראות או להסביר, אלא נוכחות שקטה ומסתורית, כאילו הדלת שומרת בסבלנות על סוד עתיק.

בלילות מסוימים בקע מחור המנעול אור זהוב ורך, כזה שנראה כמעט חי. בלילות אחרים לא נראה דבר מלבד חושך מוחלט. איש לא הצליח להבין מדוע. היו שטענו שמאחורי הדלת מסתתר אוצר. אחרים היו משוכנעים שאין שם דבר כלל, מלבד חלל ריק. ככל שחלפו השנים, התרבו ההשערות, אך איש לא ידע את האמת.

למעשה, איש גם לא ניסה באמת לפתוח את הדלת.

ואז, יום אחד, עצרה שם אישה.

היא לא הגיעה כדי לחפש תשובות ולא משום ששמעה את הסיפורים. משהו בדלת משך את תשומת ליבה, והיא כרעה ברך מול חור המנעול והציצה פנימה.

מה שראתה גרם לה לעצור את נשימתה.

מפני שמאחורי הדלת לא היה חדר.

ולא היה אוצר.

ולא הייתה מפלצת.

היה שם משהו אחר לגמרי.

משהו שלא ציפתה למצוא.

היא נשארה להביט עוד רגע ארוך. אחר כך עוד רגע. כאילו פחדה להסיט את מבטה שמא מה שראתה ייעלם.

ולבסוף קמה על רגליה.

לפני שהמשיכה בדרכה, לחשה בשקט:

“אה… אז בגלל זה.”

אבל את שאר המילים היא לא אמרה לאיש.

מיניות ומערכת העצבים

📅 1.7.26 | 18:00

💻 סדנת זום

רינה להב 🗝️✨