זהו סיפור דמיוני. חלקו השני של הסיפור אודות האיש הלבן. אין זה סיפור אגדה. בסיפור הזה חסר סוף טוב או סוף רע, פשוט חסר בו סוף נקודה- באגדה הזאת יש החלטה אמיצה ועזת נפש.
תזכורת קטנה מהפרק הקודם. האיש הלבן התגורר בבית לבן, השוכן בעמק מושלג. ליבו הלבן טרם הפשיר. הזמן עמד מלכת והוא יושב ,בכורסא הזוגית, בפינה הימנית. שלט רחב בצבע אדום תלוי מעל מיטתו. שלט אדום של אין כניסה. האיש הלבן מסרב להכניס לליבו ביטויים של אהבה וחיבה. הוא חושש ואחוז אימה מהתמסרות, חרד להתאהב ולהיפגע. מבועת, מהאפשרות, מאינטימיות וקשר. הוא פוחד מנטישה ופגיעה. הוא זוכר בבהירות נטישות עבר וחווה לב שבור, מעברו. המכאוב ועוצמתו טבועים בתוך גופו.
הוא נשען על הכורסא ומדקלם את משענתו - אני את ליבי סגרתי לעולם , גם במחיר הבדידות והלבד. החדר חשוך והחשכה ירדה. ליבו הלבן אבד את הזוהר. האיש הלבן אינו מעוניין לפתוח את לבו.
ומה עם הילדה הצבעונית אתם שואלים. היא יושבת מולו מתבוננת , מקשיבה ,שקטה. נוגעת ומלטפת את גופו הרך , היא מביאה עמה פרפרים וקסם מרפא. אך הם אינם נספגים בעורו. וכך במיטה הם שוכבים מחובקים מתחברים. במינון המדויק עבורו. בקצב שלו. עוצמים יחדיו את העיניים ומתבוננים בכוכבים שלו.
אך הפעם , האישה/ילדה הצבעונית זכרה. היא זכרה שבין הכוכבים שלו, יש גם כוכב שלה. כוכב הצפון.
היא התבוננה בכוכב שלה, כוכב, שהיווה עבורה נקודת עזר עיקרית להתמצאות במרחב. המרחב שלה.
היא למדה לזהות את הכוכב הזה,במשך שנים, ולאחרונה החזירה אותו לליבה. זהו כוכב, שמזכיר לה, שרגשותיה וצרכיה חשובים, באותה מידה. כוכב, שמזכיר לה להתבונן על עצמה. להאמין שמגיע לה מישהו, שיתבונן גם על הכוכב שלה.
אז היא עשתה החלטה אמיצה, בפעם הראשונה בחייה,קמה מהמיטה הבודדה ויצאה לחפש עבורה, מרחב מלא חום ואהבה , מרחב טבול כל כולו בתשוקה ורגש.
האישה הבוגרת, שעברה תהליך קשה ומתיש, לקחה קנבס לבן וריק, התחילה לצייר בעצמה את המשך האגדה עם משיכת מכחול הבאה…
אם תראו שובל של פרפרים תעקבו אחריהם ואולי עם טיפת קסם ומזל
תוכלו לפגוש אותי...
בואו נעוף יחד, טרילי לי טרה לה לה טרילי
אל יער החלום זה לא כל כך רחוק
רק אל תשכחו לקחת
שק אחד גדול מלאה שמחה וצחוק
