בלי גבולות הארמון קורס

כשאני אומרת “לא” – ואני מתכוונת למיטה

המאמר דן, בקושי לומר "לא" ליחסי מין כאשר אין תירוץ פיזי או נסיבתי, אלא רק חוסר רצון פשוט. היא מסבירה שהנטייה להצדיק את הסירובנובעת מחשש לאכזב או לפגוע בבן הזוג ומתחושת אשמה פנימית. המאמר מתאר כיצד הגוף לעיתים מציב את הגבול במקום האדם על ידי יצירת כאב או ניתוק, וכי הפער הביולוגי בחשק המיני בין גברים לנשים מוסיף למורכבות. היא מדגישה כי הימנעות מלומר "לא" עלולה להוביל לוויתור על אינטימיות ומגע רך מחוץ לחדר השינה, מחשש שיתפרש כמבוא למין. לבסוף, להב טוענת כי יש זכות לומר "לא" ללא תירוצים וכי הצבת גבולות ברורים, גם אם הם מעוררים אכזבה, מחזקת את הקשר ומבססת אותו על אמת.

הפודקס - מורחב יותר מהמאמר, חשוב להקשיב

https://notebooklm.google.com/notebook/b7459ed6-e5c5-4bd5-9ff8-f921d5fb4782?artifactId=377e1221-35dd-4e39-8987-8a6e7b4ad556

יש “לא” אחד שהוא כמעט בלתי אפשרי.

ה”לא” של: אני לא רוצה לשכב עכשיו.

לא בגלל כאב. לא כי אני חולה. לא כי אני עייפה.

פשוט – כי אני לא רוצה.

למה זה כל כך קשה?

כי ברגע הזה, נדמה שאני שוברת משהו קדוש.

האחר אולי יתאכזב, אולי יכעס, אולי יפגע.

ובתוכי מתעוררת אשמה: מי אני שאהרוס? מי אני שאגיד לא – בלי נימוק חזק?

אנחנו רגילות להצדיק: “כואב לי הראש”, “אני גמורה מהעבודה”.

אבל מה קורה כשאין תירוץ? רק רצון פשוט – לא.

הגוף ששם גבול במקומי

לפעמים, כשלא העזתי לומר את ה”לא” הזה, הגוף שלי אמר במקומי: כאב ביחסי מין, סחרחורת, ניתוק.

הוא הפך להיות החומה, כי אני לא הצלחתי לבנות אותה במילים.

האתגר הביולוגי

הפער ידוע: אצלי החשק מתעורר כמה ימים בחודש.

אצלו – כמעט תמיד.

אז מה זה אומר? שאני צריכה להציב גבול 26 ימים מתוך 30.

זה מתיש. לפעמים נדמה שזה בכלל בלתי אפשרי.

ההפסד הכפול שלי

כשאני לא מצליחה לומר את ה”לא רוצה לשכב”, אני מוצאת את עצמי מוותרת גם על כל סוג אחר של מגע.

אני לא מבקשת חיבוק, לא מתמסרת לליטוף, לא מאפשרת לעצמי להתקרב – כי אני מפחדת שזה יתפרש כמבוא למין.

ואז אאלץ להציב גבול נוסף, שוב להתמודד עם כעס, עם אכזבה, עם האשמה.

במקום להרוויח מגע רך, חיבוק מרגיע, יד שמונחת על הכתף – אני נשארת לבד.

המחיר של הימנעות מה”לא” במיניות הוא ויתור על אינטימיות בכלל.

האמת הפשוטה

אבל זה לא עניין של “מוצדק” או “לגיטימי”.

זה פשוט קיים.

יש לי זכות לומר: “אני לא רוצה.”

בלי תירוצים. בלי כאב. בלי אשמה.

גבול שהוא לא מלחמה

אני לומדת שגבול יכול להיות משפט רך:

• “זה לא מתאים לי עכשיו.”

• “אני לא רוצה כרגע.”

וכן – ייתכן שיהיה כעס, תהיה אכזבה.

אבל אני יכולה לשאת את זה.

חלון הסבילות שלי

ככל שאני מרחיבה את חלון הסבילות שלי – אני יכולה לעמוד בזה שאחר יתאכזב או יפגע, מבלי לקרוס.

וכשאני מצליחה לשאת את זה, אני מגלה אמת חדשה:

הגבול שלי לא הורס קשרים.

הוא בונה אותם על בסיס אמיתי.

בסוף, כל “לא” שאני מעזה לומר במיטה – הוא בעצם “כן” גדול לעצמי.