EMDR בטיפול מיני
- רינה להב
- 3 days ago
- 2 min read
לפעמים, בלי לשים לב, זיכרונות קטנים מהעבר ממשיכים ללוות אותנו.
לפעמים, בלי אזהרה, הגוף זוכר.
הם שוכבים יחד, היא רוצה להתקרב, להרגיש עטופה.
אבל ברגע שהיד מלטפת את גופה, משהו בה מתכווץ.
בלב, בבטן, בעור – כאילו משהו קטן צועק לה להיזהר.
היא לא חושבת על זה במילים, אבל בפנים, בזיכרון שהגוף נושא, תמונה מתבהרת:
היא ילדה קטנה, שוכבת על השטיח החמים, מלטפת את עצמה בסקרנות פשוטה, כמו שילדים עושים.
היא לא יודעת לקרוא לזה בשם, לא יודעת שזה אמור להיות “אסור” או “מביך”.
רק מרגישה טוב, מחוברת לעצמה.
ואז — צל של דמות עובר במסדרון.
מבט חד.
“מה את עושה? תפסיקי מיד! תתביישי!”
הקול של אמא שלה חותך את החדר, את האוויר, את הגוף.
היא לא הבינה בדיוק.
אבל למדה משהו חזק:
שהעונג שלה הוא סיבה לבושה.
שהמגע שלה בעצמה הוא טעות.
שהגוף שלה – צריך להיסגר, להתחבא.
והיום, כשהיא בזרועות של מי שאוהב אותה,
כשהיא הכי רוצה להרגיש חופשייה, נאהבת, מחוברת —
אותו קול ישן עדיין מהדהד בתוכה, בלי מילים:
“זה לא מותר. זה לא בטוח.”
היא לא בוחרת להתרחק.
הגוף שלה פשוט זוכר.
ולכן חשוב לעבד את הזיכרונות האלו.
כי כשהזיכרון נשאר כלוא, הוא יושב בינינו לבין האהבה.
הוא מטשטש את הגבול בין עבר להווה.
העיבוד מאפשר לתת כבוד למה שהיה — ולשחרר.
ללמוד מחדש שהגוף ראוי לעונג.
שהקרבה היא מקום בטוח.
שהאהבה לא דורשת בושה.
הערות על הגוף שקיבלנו בילדות – “איזה תינוק שמנמן”, “צריך לשמור על המשקל”.
מבט לא נעים או אמירה כשהיינו חשופים בעירום.
חוויות ראשונות של סקרנות מינית – משחקים עם ילדים אחרים, גילוי עצמי – שהסתיימו בתחושת בושה או מבוכה.
תגובות סביב התפתחות מוקדמת או מאוחרת, כינויים מעליבים, בושה בחדרי הלבשה, או בלבול מול תכנים מיניים שלא ידענו איך לעכל.
בגיל ההתבגרות נוספו זיכרונות אחרים – דחייה מינית ראשונה, נשיקה שלא הרגישה “כמו בסרטים”, תחושות של בושה, פחד או אכזבה.
שיימינג מיני, אידיאלים בלתי אפשריים שנכפו דרך מגזינים ורשתות חברתיות, והשפעה מתמשכת על הדימוי העצמי.
בבגרות, הזיכרונות האלה לפעמים מתרגמים לקשיים – פחד מקרבה, חרדה סביב חשיפה רגשית או פיזית, תחושת ניתוק במפגש המיני, או קושי להרגיש חופשיים ונינוחים בתוך קשר.
ולפעמים, נושאים איתם גם פגיעות ישירה – חשיפה לא מותאמת, נגיעות לא רצויות, הטרדות מילוליות או יחסים אינטימיים ללא הסכמה מלאה.
למה חשוב לעבד את הזיכרונות האלה?
כי זיכרונות שלא עובדו ממשיכים להתקיים בגוף ובנפש.
הם יכולים לייצר פחד, בושה, ניתוק, קושי לבטוח – מבלי שנהיה מודעים למה שמפעיל אותנו באמת.
עיבוד רגשי נכון מאפשר להפריד בין מה שהיה לבין מה שקורה כאן ועכשיו.
הוא פותח מקום חדש – חופשי, בטוח, מחובר – שבו אפשר לבנות אינטימיות אחרת, מלאה ברוך, בשמחה, ובקבלה עצמית.
בקליניקה, אני מלווה מטופלים ומטופלות בתהליך כזה, באמצעות טיפול EMDR מותאם.
תהליך שמאפשר בעדינות לעבד, לשחרר ולהתחיל להרגיש אחרת.
אם משהו בטקסט הזה נגע בך – זה לא במקרה.
אפשר להתחיל מחדש.
אני כאן בשבילך.
Comentarios