מרחב מיני בעולם של emdr

״הריחוף הוא לחישה חרישית של הנפש:

‘אם אין לי מרחב בטוח בעולם, אטווה אותו בתוכי.’

אך עמוק בתוכו בוער געגוע לא רק לשרוד — אלא לחיות;

לשוב לקרקע, לנשום בגוף חי, ולמצוא בית בטוח.”

מהו המרחב שמאפשר מיניות טובה?

במרחב המיני, ריחוף אינו בהכרח סימן לניתוק בעייתי.

לעיתים דווקא תנועה טבעית של ריחוף — דמיון, פנטזיה, חצי-שינה מתוקה — מעשירה את החוויה, מאפשרת חופש ועונג, ומחזקת את החיבור הפנימי.

ריחוף חיובי מתרחש מתוך ביטחון, חיבור וחופש פנימי.

ריחוף הישרדותי, לעומת זאת, נובע מתוך הצפה, פחד או ניסיון להגן על עצמי.

המיניות הבריאה מאפשרת גמישות: תנועה בין נוכחות מלאה לבין רגעים של ריחוף טבעי, מתוך ביטחון ויכולת בחירה.

כאשר ההתנתקות נחווית כחופש, משחק, ועונג — היא חיובית.

כאשר היא נחווית כבריחה, קפיאה או ריחוק מהגוף — היא מזמינה עצירה והקשבה פנימית עדינה.

אילו רגשות ומחשבות עולים במרחב מיני בטוח?

רגשות:

מחשבות:

האם יכולים לעלות גם רגשות שליליים?

כן, וזה טבעי ובריא:

אבל:

במרחב טוב, גם רגשות כאלה מרגישים נסבלים ומקבלים החזקה עדינה.

הם לא מציפים ולא שוברי-חיבור — אלא חלק טבעי מהנוכחות והקירבה.

המיניות הופכת לא רק לדרך ליהנות — אלא גם לדרך לרפא.

רגש שלילי הוא לא בעייתי כשהוא:

רגש שלילי נהיה בעייתי כשהוא:

מציף את כל המערכת — יש הצפה רגשית שמנתקת מהגוף ומהחוויה.
יוצר תחושת סכנה או הישרדות — כאילו קורה עכשיו משהו רע (גם אם בפועל לא).
מכניס בושה חזקה מאוד — “אני לא בסדר”, “אני דפוק/ה”, “זה אסור”.
מנתק את החיבור — פתאום מרגישים בודדים, מנותקים, לא מובנים.
גורם לעצירה חדה מאוד — לא ממקום של הקשבה לצורך, אלא כאילו קרה “פיצוץ” פנימי.
מעורר תגובות טראומטיות — למשל ניתוק רגשי קיצוני, קיפאון, בכי חסר שליטה, כעס עז שלא ניתן להכיל.

פשוט יותר לומר:

אם הרגש השלילי עוזר לי להיות יותר מחוברת לעצמי ולמי שמולי — הוא חלק מהמרחב הבריא.
אם הוא קורע אותי מבפנים או זורק אותי להרגיש לבד ומאויימת — זה סימן שהמערכת מוצפת, וצריך לעצור בעדינות ולתת החזקה.