העולם כולו,-דרך התקשורת , המיתוסים החברתיים וההורים שלי, שהגיבו באי נוחות בנוגע לשאלות אודות הפות שלי- שכנעו אותי כי איבר מיני הוא גס, מלוכלך ומכוער. יש לי פנטזיה לגדול בחברה , בתרבות ובבית שמתקף ואוהב את כל חלקיי, גם את חלקיי המיניים. בבית כזה הייתי מסתקרנת מהפות שלי, מתבוננת בו , מלטפת , משתעשעת , נוגעת, אוהבת ומכירה את כול חלקיו. הייתי מכנה אותו בשמות מצחיקים ומתגלגלת מצחוק, שאימא מסבירה לי מה תפקיד הדגדגן. בפנטזיה - גדלתי בידיעה שהחלק הזה שבי הוא אהוב ונפלא וזכיתי במתנה. עתה, עצמו עיניים וחשבו על הפות שלכן. מה הוא מעורר בכן , אילו מחשבות עולות, האם בטוחות, חיוביות ומצחיקות או מחשבות שהפות גס, מלוכלך, כואב,לא בטוח? אילו רגשות הפות מעורר? גועל, דחייה או תחושת הנאה ובטחון. גופי, איך הוא מגיב האם מתכווץ, כואב או רגוע ושלוו. עם איזו קפסולה אני מתמודדת בהווה?
אז מה עושים בסדנה? בסדנה פותחים את הקפסולה. את פותחת את הקפסולה שלך. את חוזרת אחורה, לפני הפחדים, הכאבים והמחשבות. את יוצרת קפסולה חדשה משלך. מגיע לך, באמת שמגיע לך. אני ושולמית מאמינות וחושבות שמגיע לך ואנחנו פה ללוות אותך במסע. את מתחברת מחדש לפות, חוזרת להסתקרן, לאהוב, לא לחשוש, להרגיש בטוחה. את מתחילה לקבל אישור לחלק הזה בתוכך מעצמך, את מתפעלת , את ורק את. את מתחילה לגעת בצורה שנכונה לך, מנסה סוגי מגע, מוצאת את המגע המענג והמשמח שלך. זה השלב הראשון, הבסיסי. קודם את מאשרת ומתפעלת מכל החלקיים שבך. ורק אז, שלמה ובטוחה, את מתחילה לתקשר מול האחר.
אסיים בקטע שקראתי מהפמיניסטית מליסה א. פאבלו : המשכי לחשוף את עצמך לפות עד ששכנעת את עצמך שהיא נהדרת. בגלל שהיא נהדרת. אהבה עצמית היא מסע. אבל אני יכולה להבטיח לך זאת- ברגע שיש לך אהבה עצמית, תדעי שאת לעולם לא יכולה לחיות בלעדיה... אם את חושבת שהנרתיק שלך מדהים, לעולם לא תקבלי אדם, שלא חושב שהוא מדהים.
コメント