top of page
Search
  • רינה להב

שחזורים במערכות יחסים

יש סיפור טיבטי יפהפה שמהדהד בי עמוקות. בסיפור הזה, אני מוצאת את עצמי הולכת ברחוב מוכר. עם זאת, יש חור בכביש, ולמרות כל המאמצים שלי, אני תמיד נופלת אליו בכל פעם. החוויה משאירה אותי כואבת, מבולבלת והרגשה חסרת אונים מוחלטת. אני ממשיכה ללכת באותו רחוב, ולמרבה החרדה אני שוב נקלעת לאותו בור. המחזור הזה חוזר על עצמו, ועם כל נפילה, הייאוש שלי גדל.

לוקח לי נצח כדי להוציא את עצמי מהחור, אבל בלי להירתע, אני ממשיכה באותו רחוב ממש. הפעם, אני מזהה את הבור מרחוק - תזכורת ברורה ובולטת לטעויות העבר שלי. למרות שאני יכולה לראות את זה כל כך ברור, אני עדיין מוצאת את עצמי נופלת לתוך זה שוב. מוצפת אשמה, אני יוצאת מהבור מאוכזבת מעצמי.

ובכל זאת, בלי להירתע, אני משוטטת ברחוב המוכר. אולם הפעם אני עוקפת את הבור לחלוטין. זה כאילו חלה תזוזה בתוכי. סוף סוף אני מתחילה לתפוס את האמת העמוקה החבויה במסע הזה. אני מבינה שאני כבר לא הולכת באותו רחוב; עברתי לדרך אחרת לגמרי.




בהשראת ההבנה החדשה הזו, אני יוצרת סיפור אחר, נרטיב של חוסן וקבלה עצמית. כשאני הולכת ברחוב שלי, מקום חדור פליאה ילדותית, אני נתקלת בעוד חור בכביש. לא פעם, אני נופלת לתוכו, כאילו נגזר עלי להיכנע למעמקים שלו 80 אחוז מהזמן.

אבל במקום להתייאש, אני בוחרת לקשט את הבור. אני מעטרת אותו בספה יוקרתית, שטיח גחמני ויצירות אמנות קסומות. אני מביאה איתי את היין הטוב ביותר, הפירות המשובחים והגבינה המענגת. במקום להאשים את עצמי שנפלתי פעם נוספת, אני מעניקה לעצמי חמלה וסליחה. אני מכירה בכך שנפילה היא חלק בלתי נמנע מהמסע שלי ושזה בסדר גמור.

כשאני יושבת על הספה שלי בתוך הבור, מתענגת מהיין, אני מרשה לעצמי לחוות במלואה את מגוון הרגשות המתעוררים. אני מתמזגת איתם, מחבקת את עוצמתם. אם אחרים באים ועומדים מעל הבור, צועקים את תמרותיהם, אני פשוט מקימה חלון מעל, סוגרת את קולם.

כשמגיע הזמן שאצא מהבור, אני עושה זאת בקלות. דרך אינספור נפילות הכרתי מקרוב את מעמקיו ואת דרכי המילוט שלו. אני כבר לא מרגישה חובה לחצות את הרחוב, כי הבור הזה, שפעם נתפס כמכשול, הפך לחלק בלתי נפרד ממסע חיי.

בחיבוק הנפילות שלי ומציאת נחמה בתוך הבור, אני מגלה את המהות האמיתית של חוסן וחמלה עצמית. אני מבינה שלא מדובר בהימנעות מהמלכודות או בחיפוש אחר רחוב אחר, אלא בהתחבקות של כל פן בדרכי, אפילו בחורים שמפלפלים את פני השטח שלה. הם אינם מכשולים אלא הזדמנויות לצמיחה, הבנה וקבלה.


עם החוכמה העמוקה הזו, אני ממשיכה לחצות את הרחוב שלי, בלי לפחד מהבורות שצפויים לפנינו, בידיעה שגם הם יהפכו לחלק מהסיפור שלי ומהמסע שלי.



210 views0 comments

Kommentare


bottom of page