סקאד'י והזאב- סיפור זוגי

זה הפרק של סקאד'י והזאב מהמיתולוגיה הצפונית.

סקאד'י היא אלת החורף, הצייד וההרים המושלגים הפראיים והבלתי מבויתים, במיתולוגיה הנורדית. בנורדית עתיקה משמעות שמה של סקאד'י הוא "נזק" או "פגע".

סקאד'י ציידת נלהבת, מיומנת בקשת וחץ, אינטואיטיבית, בעלת יכולת תמרון של אלמנטים, הקשורים למזג האוויר.

היא יכולה לחולל סערת שלג פתאומית המבטאת בצורה קסומה את הסערה הרגשית המתחוללת , בתוך תוכה.

היא חובבת את הקשיחות והיופי החורפי. משוטטת ונודדת עם גלשני השלג בין הרים וגבעות מושלגים.

סקאד'י מתגוררת באזור הגבוה ביותר של ההרים, שם השלג אינו נמס לעולם, כמו גם ליבה.

באחד הלילות, בהם נדדה שנתה היא שוטטה ברכסי ההרים הסלעיים והמושלגים. בעודה גולשת היא הבחינה מרחוק בזאב תועה. עיניו מבריקות ופרוותו לבנה כשלג הבוהק. היא ידעה מבית אביה כי הזאב הוא סמל לפראות, ובמיוחד סמל של כוח, עוז ועוצמה. בהשתקפותו בתוך עיניה הוא הבעיר בה את חדוות החיים והתשוקה. לבה נמס בפעם הראשונה.

סקאד'י השתוקקה לטפס על גבו, לאחוז בשתי ידיה בפרוותו ולרכב על עוצמתו, בהרים המושלגים. היא שמה לה כמטרה לצוד אותו ולממש את כמיהתה. המרדף היה קשוח והצריך מתוכה יכולות שהיו זרים ומוכרים לה. בחכמתה היא הבינה מה חיית הפרא זקוקה בכדי להתמסר. הצייד היה אכזרי ,היה הכרח במרחב שקט ורגוע, היא הייתה מוכרחה להיות מאופקת, מלאת סבלנות ודרוכה. היא לא יכלה עוד , להשתעשע ולהביע את הסערה הרגשית , המתחוללת בתוכה , דרך השלג הזוהר ומלא החיים, כפי, שנהגה לעשות בעבר. היא מזערה את עוצמתה אט אט והמתינה בשממה ובדממה.

הימים חלפו, חודשים עברו וחדוות חיים והתשוקה אט אט שקטו ונרדמו. היא דכאה כל תזוזה וסערה בליבה.

הגיע היום הנכסף והאלה הצליחה לצוד את חית הבר הפראית. היא התקרבה בשתיקה לזאב הבודד. החלה ללטף את פרוותו , בניסיון לטפס על גבו היא מעדה לשלג. התגלית הבאה הייתה מפתיעה - הזאב התקשה לשאת את מלוא תפארתה. הזאב , שנראה מרחוק בשרני ומלא להט ותשוקה, הוא למעשה כולו עור ועצמות, רעב , עייף ושבור ונוטה לפול. זאב שיותיר אותה רעבה - הזאב האמיתי נחשף, היא ראתה אותו לראשונה.

מעוצמת הנפילה היא לפתע נזכרה , שאלים הם מלאי רגש , זעם , קנאה ואהבה. היא נבהלה, שלרגעים ספורים, שכחה את מהותה ולבה. היא התבוננה בעיני הזאב הריקות והחליטה החלטה. להשאיר אותו בודד ברכס המושלג והלבן. בזריזות , נעלה את מגלשי השלג וגלשה מהספר. כי להזכירכם זה רק פרק אחד מהספר שלה. היא גלשה החוצה ודפדפה עמוד. לעמוד מלא תשוקה ואהבה.

בקליניקה אני פוגשת המון סקאד'י .זה הפרק שמוקדש לכל הסקאדיות בעולם. כל סקאד'י בוחרת את הנתיב הנכון עבורה. יש הבוחרות לצוד בסבלנות , אחרות בוחרות לנטוש את הצייד ואחרות בוחרות לא לוותר ומנסות להאכיל את הזאב- בתקווה שאהבה תנצח והוא יתמסר.

אם נשארת והתמדת - תגידי לאדון זאב, שחופשי זה לגמרי יחדיו, וש "זאב בודד" זה ביטוי שגוי .

ומי אני? אני השפנפנה הקטנה, שמקפצת בשמחה סביב הזאב ושואלת אם בא לו לשחק איתי.

תודה למטופלת שנתנה לי להשתמש בתחושת הצייד, שחוותה. אני לומדת ומחכימה יום יום.