top of page
Search
  • רינה להב

חמלה לפות – התבוננות אחת מיני רבות בסיפורה של הפות הכואבת

Updated: Sep 16, 2023



במחוזות ילדותינו המוקדמת, במרחב התפתחותי מיני, היינו סקרניות ומתעניינות. הבענו סקרנות טבעית בגופנו ובגופם של אחרים,נגענו בעדינות וברכות בפות שלנו , כדי להירגע או לשם הנאה. היינו ילדות עם סקרנות טבעית ונורמלית. מגע בפות בגילאים המוקדמים נפוצה, החיכוך מרגיש טבעי ומספק תחושה נעימה. החוויה המינית הראשונה מול הפות שלנו ,מיועדת להיות נעימה, סקרנית וחיובית. אך, לעתים המפגש הראשון עם הפות, מתחיל דווקא עם תחושה גופנית שלילית- אנו חשות בפות גרד, שריפה, אדמומיות וכאב. מפגש בו במקום הנאה,נחמה ורוגע, הרגשות השולטים הם פחד, חשש , חוסר שליטה וחודרנות. בתוך כך, החוויות הטובות מהפות נדחקות הצידה מהאור, ואנו מתקשות לראותן, והתחושות הרעות משתלטות על הסיפור.


בהתמודדות עם החוויה, נבחר לשתף את ההורה. הורים מסוימים יגיבו בחרדה ובהלה, הורים מסוימים לא התייחסו ואף התעלמו, ויש שירגיעו ויכוונו. חלק מהילדות מעדיפות להתמודד עם החוויה הכואבת לבד ואף חוששות לשתף את ההורים. בתוך כך , נולדת אופציה יצירתית , שמשמשת כמנגנון הגנה על מנת שלא נחוש כאב, פחד ובהלה. אופציה זו היא "ניתוקה" של הפות מגופנו.


בראש מנגנון ההגנה ההישרדותי עומד המוח. המוח איבר חכם שאחד ממאפייניו הוא זיכרון הכאב. כך שאם חווינו בעבר בסיטואציה מסוימת כאב, כאשר נתקל באותה הסיטואציה או הזהה לה, המוח ישלח אותות כאב על מנת לספק הגנה, על שלמות הגוף והנפש מפני פציעה.


בגיל ההתבגרות מתרחש המפגש המחודש עם הפות "שניתקנו". המפגש מתקיים דרך המחזור החודשי, הכנסת הטמפון, שיחות אודות חינוך מיני , שיחות עם הורים וחברים ואולי זוגיות ראשונה. בניסיונותינו להכניס דברים לפות, כדוגמת טמפון, אנו מוצפות רגשית ומחשבתית מזיכרונות העבר. לכך, מצטרף איתות המגיע מהמוח והמתריע לנו על "סכנה" ואף מעצים את תחושת הכאב. כתוצאה מכך, ההיבטים החיובים האמורים להתלוות לפות בגיל ההתבגרות, כדוגמת עינוג עצמי ומגע , נדחקים שוב הצידה. ואז באופן אוטומטי נבחר שוב במנגנון הניתוק.


מה קורה כאשר הזוגיות דופקת על השער? מנגנון הניתוק שהיה יעיל בילדותינו , לא משרת אותנו במערכת הזוגית. במפגש המיני ובמגע משתלטים זיכרונות,רגשות מחשבות וכל ההגנות. קל וחומר , במפגש המיני יכולה להתרחש פגיעה ממשית בפות החל ממגע לא מותאם וחיכוך חזק ששורט. המוח מבין שפעל כראוי וממשיך בהגנה, בצורת שליחת איתותי כאב.


הזמן חולף ועובר ו"הניתוק" נמשך, אז מה הפתרון? פתרון אחד אפשרי הוא, חזרה לנקודת ההתחלה. משמע, היכרות מחודשת עם הפות ממקום בטוח ובוגר. התבוננות, מגע, גישוש ,התפעלות וסקרנות, בגווניה החיובים של הפות. ניפוץ הקפסולה והאמונה שהפות היא מקור לכאב, בהלה וחוסר שליטה והכרה, שהפות היא גם המקור לעונג, יופי ושמחה. בנוסף לכך, יש למחול ולחמול את הפות , להבין שהיא "התנתקה" וכאבה במטרה להגן ולשמור עלינו. זה דבר כל כך נפלאה, שהפות שומרת עלינו בצורה כזאת. יש לאהוב ולהעריך אותה על כך. הנה מצאנו עוד דבר חיובי בפות.



**חשוב לזכור שלכאב בפות יש היבטים רפואיים מובהקים ושכל טיפול נפשי בתסמונות כאב באיבר המין חייב להיות מלווה בייעוץ של רופאה מומחית לכאבי עריה.

** חשוב לציין שהפוסט הוא פרשנות אחת ואין אמת אחת כפי שאין אישה אחת.

126 views0 comments

Comments


bottom of page