זהו סיפור אודות האיש הלבן. האיש הלבן לובש בגדים לבנים וכובע צמר לבן. הוא מתגורר בבית לבן , השוכן , בעמק מושלג , מוקף בגבעות והרים לבנים.
יום אחד פגש האיש הלבן באישה צבעונית. כל גופה כתמי צבע בשלל גוונים, עזים ומרגשים. צבעים אדומים וסוערים, צבעים חומים וחמים, צבעים שחורים וכואבים וצבעים ורודים ועדינים. הוא הוקסם מהקסם , שנגלה לפניו. הוא נגע בה קלות והרגיש איך כל הצבעים בגופה, זורמים לגופו הלבן בשנייה. בתחילה הוא התמכר לתחושה השונה , חש שמצא את נפשו התאומה. עם הזמן, שחלף החלו לצמוח פרפרים קטנטנים בבטנה של האישה. פרפרים צבעוניים , שהתעופפו לכל עבר ומכל עבר. הפרפרים התעופפו לעברו של האיש הלבן. הוא הביט בפרפרים הצבעוניים והמיוחדים ונבהל. גופו התרוקן בשניות מצבעי הקשת בענן. הוא חזר להיות צבע לבן.
האיש הלבן מהר חזרה לביתו הלבן, המוקף כגבעות והרים לבנים. סגר את הדלת הלבנה, במפתח הלבן. התיישב על הכורסא הלבנה הגדולה - ישב, שכח ונשכח.
האיש הלבן סרב לחוות אהבה ושמחה. הוא פחד ,שאם יפתח את לבו הלבן, יכנסו גם העצב , האכזבה והעלבון. האיש הלבן עבד קשה וזמן רב מידי , מכדי להרוס את מה , שיצר. הילד הלבן למד בהתחלה ,להימנע ממפגש עם חוויות - חוויות אדומות ושחורות ואחר כך נמנע מחוויות ורודות וחומות. הוא נמנע מכל אינטראקציה או זיכרונות, המאיימות לצבוע את גופו הלבן והקטן בצבעים. הוא העדיף להישאר לבן - לבן היה בטוח, מוכר. כך חלפו השנים והגבר הלבן, ספר בגאווה שיש לו כבד לבן ושום חוויה טובה או רעה משפיעה עליו. הוא היה גאה, שהוא לבן ולבד ולא מתערבב.
אם האיש הלבן, היה נותן לצבע לגעת בו. החומים והכתומים היו ממיסים את לבו המושלג. האדום היה מזרים לליבו תחושת חיות מופלאה. ואז ,כמו קנבס לבן וריק, הוא היה ממתין בשקיקה למשיכת המכחול הבאה........
Comments