top of page
Search
  • רינה להב

בארץ טלולה - מנגנון השרדות חנופה



המושג "חנופה לסכנה" הוא מנגנון רביעי שמתעלמים ממנו לעתים קרובות שאנשים עשויים להפעיל במצבים מסוכנים. מנגנון זה כרוך בניסיון לפייס או לרצות את מקור הסכנה במקום לעסוק בתגובות לחימה, הקפאה או בריחה.

כאשר אנשים מתמודדים עם מצב מסוכן, אנשים מגיבים בדרך כלל באחת משלוש דרכים: להילחם, להקפיא או לרוץ. תגובות אלו ידועות ומוכרות. עם זאת, קיים מנגנון רביעי פחות מוכר המכונה "חנפת הסכנה".

חנופה לסכנה מתייחסת לתגובה שבה אנשים מנסים להכניע או להרגיע את מקור הסכנה באמצעות חנופה או פיוס. במקום להתעמת חזיתית עם הסכנה, הם עשויים לנסות לרצות או ללטף את האגו של הפרט או הישות המאיים. אנשים מסוימים עשויים לנקוט באופן אינסטינקטיבי בחנופה כאמצעי להחליש מצב שעלול להיות מסוכן.


חשוב לציין שהחנופה לסכנה לא תמיד יכולה להיות בחירה מודעת או מכוונת. זו יכולה להיות תגובה אינסטינקטיבית המונעת על ידי רצון לשרוד או למזער נזקים. עם זאת, חיוני להעריך את האפקטיביות והסיכונים הפוטנציאליים הקשורים למנגנון זה, מכיוון שלא תמיד הוא יוביל לפתרון מוצלח של הסכנה העומדת על הפרק.


לסיכום, בעוד שתגובות הלחימה, ההקפאה והבריחה מוכרות באופן נרחב, החנופה לסכנה משמשת כמנגנון רביעי שאנשים עלולים להפעיל במצבים מסוכנים.


זהו הסיפור על כיפה אדומה, הזאב ומנגנון ההישרדות - ״התחנפות לסכנה״



פעם, בארץ המיסטית טלולה, גרה ילדה צעירה בשם כיפה אדומה. עם גלימתה האדומה התוססת ולב מלא חמלה, היא יצאה למסע לבקר את סבתה, שגרה עמוק ביער הקסום.

זאב אימתני וערמומי בשם רחש ארב בין הצללים. רחש, הידוע ברשעותו, ביקש להונות ולטרוף את הילדה התמימה. עם זאת, כיפה אדומה היתה בעלת מנגנון הגנה ייחודי שאיש לא היה עד לו מעולם - כוחן של מחמאות והתחנפות.

כשכיפה הקטנה עשתה את דרכה דרך היער העתיק, תחושת שלווה אפפה אותה. הציפורים שרו מנגינות מתנגנות, והפרחים פרחו בנוכחותה. לפתע ירדה דממה מפחידה, וזוג עיניים צהובות נוקבות הופיעו מבעד לעלווה העבה. זה היה חרש, מוכן להתנפל.

"יום טוב, אדון זאב," קידמה את פניו כיפה הקטנה בחיוך אדיב, קולה מלא בחום אמיתי. "יש לך מעיל פרווה כל כך מפואר. הוא זורח כמו השמש עצמה."

חרש הופתע מהמחמאה הבלתי צפויה שלה, היסס לרגע. הוא ציפה לפחד ולרעד, לא לגילוי החסד הבלתי צפוי הזה. הוא ענה בזהירות, "תודה לך, כיפה הקטנה. אני מעריך את המילים החמות שלך."

כיפה הקטנה המשיכה להעסיק את הזאב, מחמאותיה זורמות ללא מאמץ. "העיניים שלך, למרות העזות, אוחזות בזיק של אינטליגנציה. והצעד שלך, כה חינני ועוצמתי, מרשים באמת."

חרש, למרות שעדיין מונע מרעבונו, לא יכול היה שלא להיות מושפע מדבריה הכנים. איש מעולם לא הודה במשהו חיובי לגביו לפני כן. המחמאות החלו להאחז בקירות סביב לבו, ועוררו רגשות שהוא דיכא מזמן.

כשהם שוחחו, כיפה הקטנה גילתה התחשבות ואמפתיה אמיתית. היא שאלה על חייו, תקוותיו וחלומותיו, מתעניינת בשלומו. היא דיברה על טוב לבה של סבתה ועל האהבה שהם חלקו.

במעמקי הווייתו של חרש התעורר הבהוב של ספק. הוא התחיל להטיל ספק במעשיו ובדרך שבחר. החמלה וההבנה שהפגינה כיפה החלו לעורר חלק שנשכח ממנו מזמן.

כך כיפה אדומה הצילה את עצמה ....

היער הקסום, שחש את הכוח הטרנספורמטיבי של החסד, לחש את הסכמתו. היצורים של טלולה, מהינשופים הזקנים והחכמים ועד יצורי החורש הקטנים, התבוננו בתקווה

16 views0 comments

Comments


bottom of page